Plough Logo

Morning over the bay

יחס התורה אל הגר

מאת הרב משה יהודאי - רעננה

0 תגובות
0 תגובות
0 תגובות
    שלח תגובה

בימים נוראים אלה, כאשר מחד משתוללת ברחובותינו ההסתה נגד לא יהודים, ורבים מהמסיתים והמוסתים הם חובשי כיפה, ומאידך אנו חוגגים את חג השבועות, חג הגרים, החג בו אנו קוראים את מגילת רות הנאצלה, מן הראוי לעיין שוב בסוגייה של יחס היהדות אל הלא-יהודים.

בשורות אלה אסקור בקצרה חלק זעיר מהסוגייה הנכבדה הזו, את יחס התורה לגרים, יחס חיובי ותמים משהו.

כולנו מכירים ומשתמשים בהרחבה בפסוקים הידועים המבטאים את היחס הכללי החיובי והמבין לגרים. ידועה ומצוטטת לעתים קרובות גם ההנחה, שהתורה נוקטת יחס חיובי לגר לא פחות משלושים שש פעמים. הנחה זו מקורה בברייתא מבבלי בבא מציעא נ"ט ע"ב, המביאה את דברי ר��י אליעזר הגדול המביא מספר זה בצד גירסאות הנוקבות ארבעים וששה, (ובתנחומא הגירסה היא 68) בטענו כי אונאת הגר והלחץ עליו עשויים לגרום לו לחזור לסורו, והוא מוסיף – "מפני שסורו רע". דומני שיש בדבריו ויהי מובנם המדוייק אשר יהיה, נסיגה מיחסה של התורה, אך זאת לדיון אחר.

הביטוי בו משתמשת התורה בדרך כלל לציון מעמדם של אלה המשתייכים לכלל ישראל, היושבים בה בזכות ובדרך קבע, הוא אזרח, והיפוכו, האדם החלש, הלא-אזרח, בעל המעמד הארעי, נקרא בדרך כלל גר, זה הגר בארץ, בין האזרחים, בין אם מוצאו מהאוכלוסייה שקדמה לאזרחים, הכנענים ודומיהם, ובין אם בא או הובא מארצות אחרות.

סקירה קצרה זו באה כאמור להראות את השקפת התורה על מעמדו של הגר, הלא אזרח, במובנו הפשוט, כלומר הזר, כזה שאינו כלול בין האחים או האזרחים, ועם זאת הוא חי בין האזרחים וחייו משולבים בשלהם. ההוכחה הברורה לכך היא העובדה, שבלא פחות משבע פעמים נומק הצורך ביחס שווה לגר כלאזרח ואף ביחס מפלה חיובית כלפיו, בהתייחסות המעניינת מבחינה פסיכולוגית לעובדת היותם של הישראלים גרים, או באותו הקשר, עבדים במצרים:

"לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו" (דב' כ"ג 8), "כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמ' כ"ב 20 , כ"ג 9 , ויק' י"ט 34 דב' י' 19( וכן "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים" (דב' כ"ד 18 ו22 ).

הרעיון הנאצל כאן, שלמרבה הצער אינו תופש תמיד, הוא שבזכרנו את ההשפלה וההתעללות שאנו עברנו בזיכרוננו הקולקטיבי כגרים ועל אחת כמה וכמה כעבדים במצרים, לא ננהג כאלה שעברו התעללות בילדותם ועתה בבגרותם הם מתעללים בילדיהם או בכל מי שחלש מהם, אלא על פי כלל הזהב של הלל הזקן, "מה ששנוי עליך, לחברך לא תעשה" (תל' בבלי שבת ל"א א'). בהפנימנו היטב, שכלית ורגשית את מה שעברנו והיה שנוא עלינו, נשכיל ליישם בבגרות רגשית ובהכרה מוסרית מלאה ואיתנה את היחס המרעיף, ע"י כך שנפעל בצורה הפוכה מכפי שנהגו בנו כלפי החלשים בחברתנו, הגרים, כמו גם היתומים והאלמנות. בוודאי כפי שאנו אמורים לנהוג כלפי השווים לנו, האזרחים, אבל יותר מכך, גם ביחס של הפלייה מתקנת כלפיהם, הבאה לפצותם מעשית ורגשית על מעמדם הנחות.

התורה לא מסתפקת באזכור גרידא של הגרות והעבדות במצרים, אלא פונה בצורה מפורשת לתודעתנו ולמצפוננו, באמרה "ואתם ידעתם את נפש הגר" (שמ' כ"ג 9).

התורה מטעימה את החובה לנהוג ביחס שוויוני כלפי הגר: "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" (שמ' י"ב 49 ), "כאזרח מכם יהיה לך הגר הגר אתכם" (ויק' י"ט 34 ), "משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה, כי אני ה' אלהיכם" ( שם כ"ד 22), "חוקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ"

( במ' ט' 14) "הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר, חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני ה'. תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במ' ט"ו 15-16), "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (דב' א 15 ).

בסוכות זמן שמחתנו, מצווים אנו לשמוח, וכך גם הגר: "ושמחת לפני ה' אלוהיך, ... אתה... והגר והיתום והאלמנה..." (דב' ט"ז 9 וכן 12) וכן כשמדובר בהבאת הביכורים: "ושמחת בכל הטוב....אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (שם כ"ו 11). וכנגד, על הגר לענות נפשו ביום הכיפורים: " בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם" (ויק' ט"ז 29)

כמה ממצוות הקרבנות חלות גם על הגר: "ואליהם תאמר, איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עולה או זבח...ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו... וכן "אשר יאכל כל דם", "ונכרת האיש ההוא מעמיו". ועוד: "אשר יצוד ציד... ושפך את דמו וכסהו בעפר"...וגם "וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכיבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר" (שם י"ז 8-15). וכן: איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו....תמים זכר... כל אשר בו מום לא תקריבו" (שם כ"ב 18-20). ועוד: "וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אישה ריח ניחוח לה' כאשר תעשו כן יעשה" (במ' ט"ו 14). וכאשר מוקרב קורבן שגגה ציבורי: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה" (שם שם 26) וגם בשגגת היחיד: "האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" (שם שם 30). ובעניין קרבן הפרה האדומה נאמר: " והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם" (שם י"ט 10.

ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור ולקט קצירך לא תלקט וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוהיכם (ויק' י"ט 9-10, שם כ"ג 22) וכן: "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה" (דב' כ"ד 21). צוויים אלה חוזרים בלשון דומה או אף זהה גם בדברים כ"ד 19 ו21.

את מצוות מעשר עני, נמצא בספר דברים: "מקצה שלוש שנים, תוציא את כל מעשר תבואתך....והגר והיתום והאלמנה...ואכלו ושבעו" (י"ד 28-29, ובלשון דומה מאד גם בפרק כ"ו 12-13)

כפי שראינו, הגרים כלולים בין "העניים", אך קיימות בתורה התייחסויות ספציפיות לגרים, ובעיקר צוויים על הימנעות מקיפוחו והפלייתו לרעה: "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמ' כ"ב 20). כך גם לגבי "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו" (ויק' י"ט 33 ) וכן: לא תעשוק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך" (דב כ"ד 14)

עקבנו אחרי ההתיחסויות השונות בתורה לגבי הגר, החל בציוויים ליחס שוויוני אליו באופן כללי, המשך בהתייחסויות לגבי מצוות ספציפיות שונות, בדרישה לקיים לגביו מצוות צדקה בהיותו נמנה על המעמדות החלשים, באי הונאתו ובאי עשיקתו. כל אלה התייחסויות שבתחום העשייה, עשיית הצדק והימנעות מעשיה בלתי צודקת

אך שיאן של ההתבטאויות החיוביות כלפי הגר הוא ללא ספק המצוות שבתחום הרגשי.

ידוע הציווי האוניברסלי "ואהבת לרעך כמוך" (ויק' י"ט 18). ובכן התורה מוצאת לנכון להבהיר את היחס הרגשי לגר, ולייחדו באמירה: "ואהבת לו כמוך" (שם 34). אך יתרה מזו. אם בשני פסוקים אלה מושא האהבה המצויין בל' השימוש– לרעך או לו, לגר, הוא עקיף, הרי שלגבי הגר, אנו מוצאים התייחסות יחידאית כמעט של אהבה כאשר המושא הוא ישיר, ע"י השימוש במילה "את": "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים." (דב' י'19) ההתיחסות הדומה האחרת בתורה ובה השימוש באהבה למושא ישיר היא לקב"ה, כמובן: "ואהבת את ה' אלוהיך" (שם ו' 5).

צר מאד, כי דווקא המתנאים ומתגאים בהיותם מסורתיים, מתעלמים מהציוויים הרבים בתורה, והסותרים בעליל את דבריהם ומעשיהם.

girl with a sign
Do you have a comment? Join the conversation. 0 תגובות
0 תגובות