Plough Logo

Morning over the bay

הבנין והשטן

המטרה מקדשת את האמצעים?

מאת נתן חפשי

0 תגובות
0 תגובות
0 תגובות
    שלח תגובה

נתן חפשי, איש העליה השניה, ממיסדי מושב נהלל, תלמידו של א. ד. גורדון, חולק על מהלך המחשבה שאומרת "המטרה מקדשת את האמצעים". רקע הכתבה (1920-21) היא שונה מהיום. אך הנושא הוא גם כיום אקטואלי.

(ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ד' ויבא גם השטן בתוכם. איוב א׳ ו׳).

״אנחנו מוכרחים לבנות את א״י, אם גם נצטרך להתקשר עם השטן. כה היו דברי מר ז׳בוטינסקי בישיבת מרכז ציוני גרמניה האחרונה. בדבריו אלה בסס את דרישתו האולטימטיבית בנוגע ליצירת גדודים עבריים בא״י, בתור נקודת הכובד, הגרעין היסודי של הציונות.

אכן היטיב הפעם מר ז׳בוטינסקי לבטא את אשר לא בטאו עד כה לא הוא ולא חבריו לדעה מ״ה��דודיסטים״ בא״י ובחו״ל, ואף לא כל אלה כהני המולך, אשר לשם ״השלום״, ״החופש״, ״שחרור העמים״, ״תחית העמים המדוכאים״ וכו׳ וכו׳ הטיפו לצבאיות, לגדודים, להזדינות בכל כלי הרצח וההרג המודרניים, אשד הביאו ומביאים את העולם למצב של בית־מטבחים גדול ונורא. השטן! זהו בעל הברית הנאמן אשר מצא לנו ז׳בוטינסקי בבוא עלינו המשבר הפנימי והחצוני גם יחד. העם השב, אשר צורף בעד עונותיו וגם בעד צדקותיו ביסודי שאול זה אלפי שנים, העם ההולך בחושך הגלות, ההרג והאונס, העם השקוע באפל הקטנות, התגרנות והסרסרות, ראה פתאם אור גדול! השטן! הצבאיות! אלה אלהיך ישראל! לא רוח־אנוש חדשה, לא השתחררות מחיי אויר, תגרנות וטפיליות ע״י המעבד לעבודת יצירה, לעבודת האדמה! לא העליה החלוצית ובההמונית לשם התמכרות והתמסרות גמורה לתחיתנו, להקמת העם־האדם בארצנו, לא אלה הם הגרעינים היסודיים של הציונות, ולא באלה אפשר למצוא את הפתרונות העקריים והיסודיים לשאלות קיומנו, כפי שטועים לחשוב בני תמותה פשוטים כמונו. ״בדם ואש״ כסיסמת הצבאיים שלנו, בהתקשרות עם השטן, תקום יהודה!

אכן, רק השטן יכול ללעוג לעג שטני כזה לעם אובד ואומלל כעמנו. כי, האם חשבת, מד ז'בוטינסקי, על דבר זה, אולי לא יתרצה השטן לרכוש לו בעלי ברית כמונו? האם באוקרינה, בפולניה וברומניה ובשאר הארצות אין לו לשטן בעלי ברית יותר חרוצים ויותר נאמנים מאתנו ? והאמנם לשם הגלוי של ״ועל חרבך תחיה״ באנו עד הלום? הלא אם לקבל את עיקר תורתו זו של עשו — היה כבר יותר הגיוני לקבל את כל תורתו, ואז — עם אות הצלב על חזנו, לא היינו נרצחים ונרדפים במדה כזו בכל מקום ובכל הזמנים, והיתה הרוחה ? האם לא חשבת, מר ז׳בוטינסקי על זה ?

אל לנו לעבור בשתיקה על הופעה שלילית זו, ההטפה לצבאיות, בקרבנו? כל מי אשר נר אלהים ואדם לא כבה בלבו גם בתקופת החושך הנוכחית, כל מי אשר הלאו ״לא תרצח״ חרות בנפשו באותיות של אש, כל החושב כי ״ציון במשפט תפדה״ ולא ״בדם ואש״ — צריך להתקומם בכל עוז בדבור, בכתב ובמעשה נגד התעמולה לפולחן הצבאיות בקרבנו.

ומה מעציבה היא התיחסות צבורנו לשאלה זו! ״הפועל הצעיר״ הסתפק בידיעה כרוניקלית קצרה ע׳׳ד התנגדותו של הח׳ ולטש בגרמניה לדרישותיו של ז׳בוטינסקי ביחס לגדודים! ה״קונטרס״ הביא ״מנאומו של ז'בוטינסקי״ במקום מאמר, כהסכמה גמורה וגלויה לדבריו, והעתונות הכללית בודאי שאינה חולקת על דברי מר ז. האמנם מאמינים דברינו העובדים בא״י באפשרות וצורך ציוניות כזו, אשד גרעינה היסודי הוא הנשק והזין? הכה תברא לנו החברה החפשית החדשה או העם־האדם החדש? האמנם נאחז באומנותו של קין לשם תחיתנו? למה תתראו? למה לכם, חברים, להעמיד פגים של גזלנים, גבורים, ״בעלי ברית השטן״, והיא לא תצלח? ומה הם ספקותיו של בעל ״הגיגים״ (״האדמה״ חוברת י״א) בנוגע לצבאיות שלנו, אשד קודם היתה לו עמדה שלילית ברורה כלפיה ? ומדוע זה הוא חושב את רעיון המיליציה ל״כסות עיינים?״

״האמנם בשעה שצמאון הדם — החי במחשכי נפש האדם — ניעור, נעקר הכל מתוך ההכרה, ורגש הקיום האנכיי והפחד פן יבולע מסלק הכל הצדה והעינים פקוחות אל תוך החלל הריק: נחלי קהות, טמטום ושנאה שוטפים ומציפים וכל האינסטינקטים הבלומים במשך דורות מגיחים להפרע, ושעת המתעים הגיעה — האמנם?" כה שואל החבר בעל ״הגיגים" שם, ובשאלה זו אני פונה אליו ואל כל העובדים בא״י בהדגשה יתירה. ואני עונה: כן, שעת המתעים הגיעה, זה כשלש שנים הגיעה, וטובי בחורינו ומבחר צעירינו נתעו ונתעים ער היום אחרי מתעים כז׳בוטינסקי וחבריו! ״בטלנות״, קרא חבר אחד בועידת חיפה להתנגדות ל״גדודיות", ולא יחידי היה בדעתו זו. כל חיינו כעת מלאים ״רוח גבורה״; הכל צועדים כעת ״אחת, שתים״, הכל מסתדר בצורות צבאיות, אפילו הטיולים של ילדינו ובני נעורינו. ולעת כזאת לא יכול גם בעל ״הגיגים״ לעמוד בפני רוח העועים של מתעינו. ובכן, ובכן, לנשק, לצבא, ויחי אגרופנו הדל והעלוב!

אכן, דרך השטן היא דרך זו! לא לנו העובדים ללכת בה! העליה, העבודה וההתישבות על קרקע הלאום, אלה הם כלי נשקנו ובם נשגב נגד צר ואויב, ובלעדם שוא שקד שומר בעל מקצוע כצבא מזוין, ואפסה כל תקוה. העובד העברי בא״י השואף לבנין עם עברי חדש על יסוד העבודה העצמית החפשית והשלום החברתי והכלכלי המוחלט צריך להשמיע את קולו ברמה: אלה ברכב ובפרשים, בכלי מות ודגלי דם ואנחנו בשם העבודה והאנושיות נדגול. נ. ב. אחרי גמרי את דברי, הגיע לידי העתון ״די צייט״ גליון 2225 מחדש שבט, היוצא לאור ע״י פועלי ציון בלונדון, ובו מצאתי את הדברים הבאים להלן הראויים לציון דברים אופייניים ליחס הסוציאליסטים שלנו למלחמה בכלל ולמלחמת העולם בפרט.

״...חטא חטא האינטרנציונל השני בעיני הסוציאליסטים התועים שלנו (שמאליים), בזה שלא הפריע בעד התפרצות מלחמת העולם הגדולה. מענין הדבר, שאע״פ שהסוציאליסטים האלה קוראים לעצמם מרקסיסטים, נשכח מהם, כי את מלחמת העולם אי אפשר היה בכלל למנוע ע״י איזה אמצעים שהם. לא קרל מרקס ולא פרידריך אנגלס, יוצרי רעיון האינטרנציונלה של הפועלים ומיסדי האינטרנציונלה הראשונה לא הביעו בשום מקום את הדעה, כי יש בידי האינטרנציונלה. לעכב בעד מלחמות. הם גם לא הביעו בשום מקום כי אפשר בכלל להמנע מהמלחמה העולמית. להיפך פרירריך אנגלס קבע את החוק המוחלט כי מלחמת תבל היא בלתי נמנעת וכי הפרולטריון יתפוס את רסן הממשלה או בעצם ימי המלחמה העולמית או עם סופה. במלים אחרות: החטא שמאשימים בו את האינטרנציונלה השניה איננו חטא כלל, כי התפקיד למנוע בעד מלחמת תבל איננו כתוב כלל בתרי״ג המצוות של הסוציאליות המרקסיסטית, המתחשבת רק עם האפשרות ולא עם אי האפשרות״. התבינו, איפוא, חברים? אין להתאונן ולא להאשים, כי ״אין אדם נוקף אצבעו למטה, בעולם חיינו השפל. אם לא הוכרז עליו מלמעלה" בשלחן ערוך של מרקס, סעיף פלוני ואלמוני וב״ארח חיים״ של אנגלס. עיין שם! והינדנבורג וניקולאי ניקוליביץ ושאר מצדיקי הרבים — מה הם כי תלינו עליהם ? !

גם בתרי״ג מצוות שלהם, של שרי הצבא ורבי הטבחים האלה, לא היה כתוב כי עליהם למנוע בעד מלחמת העולם, ויש איפוא איזה צד השוה בין הצבאיות המונרכיסטית ובין הצבאיות המטריליסטית של בעלי הדיקטטורה שלנו! הוי קהות, הוי חרפה!

חלדה, אדר תרפ״א

scissor cut of farmers returning home with scythes over their shoulders
Do you have a comment? Join the conversation. 0 תגובות
0 תגובות